<h1>סמ"ג לאוין סימן רמ"ב</h1>
<h2>דף ב:</h2>
מסקינן בנדה פרק יוצא דופן (מ"ה ב') כי קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד וקטנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד שנשבעו או שנדרו בין נדרי איס(ו)ר בין נדרי הקדש בודקין ושואלים אותם אם יודעים לשם מי נדרו (או) [ו]לשם מי הקדישו ונשבעו נדריהן קיימים והקדשן הקדש ואם לא ידעו אין דבריהם כלום וצריכין בדיקה כל השנה כולה שהיא שנת שתים עשרה לקטנה ושנת שלש עשרה לקטן, כיצד הרי שנדרו או הקדישו בתחילת שנה זו ושאלו אותם ונמצאו יודעין, ונדרו נדר אחר אפילו בסוף שנה זו צריכין בדיקה ואחר כך יתקיים ואין אומרים הואיל ונמצאו יודעין בתחילת השנה אין צריכין בדיקה אלא בודקין כל השנה [הזאת] כולה, קודם הזמן הזה אף על פי (שאומרים) [שאמרו] יודעין אנו לשם מי נדרנו אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש, ואחר הזמן הזה שנמצא הבן בן שלש עשרה שנה ויום אחד והבת בת שתים עשרה שנה ויום אחד אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו נדרן והקדישן קיים ואף על פי שלא הביאו שתי שערות וזו [היא] עונת נדרים האמורה, בפרק התקבל (גיטין ס"ה א'), ובכל מקום הואיל והגיעו לשני הגדולים נדריהן קיימין [ו]אף על פי שלא הביאו סימנים ודבר זה מדברי תורה שהמופלא [ה]סמוך לאיש הקדשו הקדש ונדרו נדר (ע"פ רמב"ם נדרים פי"א הל' א'—ד' ע"ש ובמשל"מ) כך פירשו בהלכות גדולות בהלכות מיאון (דף ס"ב ג'). אבל רבינו שלמה פירש (גיטין ס"ה א' ד"ה הגיעו) כי עונת נדרים הוא שנה שלפני גדלות, ועל ההלכות גדולות יש תימא שהרי בפרק יוצא דופן (נדה מ"ו א') אומר איש כי יפליא מה תלמוד לומר איש לרבות בן שלש עשרה שנה ויום אחד שאף על פי שאין יודע להפלות נדריו קיימים היכי דמי אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא וכו'. אף על פי שנדרן קיים בעונת נדרים אם חללו נדרם או נשבעו והחליפו אינם לוקין עד שיגדילו ויביאו שתי שערות, א"ר יוחנן וריש לקיש (שם ע"ב) הקדישו ובא הגדול ונהנה מן ההקדש שהקדישו לוקה מפני שנדריהם נדר[ים] והקדשן הקדש מן התורה כמו שביארנו (ע"פ הל' ד'—ה' שם). במה דברים אמורים שבת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין כשלא היתה ברשות האב או ברשות הבעל אבל אם היתה ברשות האב אפילו הגדילה והרי היא נערה אביה מפר כל נדריה וכל שבועות שתשבע ביום שמעו שנאמר כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה, ועד מתי האב מפר עד שתבגר, בגרה אינו מפר לה והרי כל נדריה ושבועותיה כנדר אלמנה וגרושה שנאמר בהן כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה, ו[מ]אימתי הבעל מפר נדרי אשתו ושבועותיה משתכנס לחופה והוא מפר לעולם עד שיגרשנה ויגיע הגט לידה (שם הל' ו'—ח').
<h2>דף ג:</h2>
בפרק קמא דנדרים אמר רב גידל אמר רב האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק אחד [הרי] עליו להשכים ולשנות שזה הוא כמו נדר (הוא) (רמב"ם נדרים פ"א הל' כ"ט), וכן האומר אשנה פרק זה ומקשה שם והלא מושבע ועומד מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה, ומאי קא משמע לן דשרי ליה לזרוזי נפשיה היינו דרב גידל קמייתא דאמר שנשבעין לקיים [את] המצוה ומשני כיון דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע דשחרית וערבית משום הכי חלה עליה שבועה, ומדקדק ר"י (תד"ה האומר) מדמקשה היינו דרב גידל קמייתא דאמר שנשבעים לקיים את המצוה משמע שגם כאן נשבע אשנה פרק זה.
